מאת ברוך כחלון
•
14 באוקטובר 2024
האם מלגת קיום פרופסורים שקיבלו ממוסדות מחקר אקדמיים בארצות הברית חייבים במס או לאו. דיון השופט ע' פוגל סעיף 2 לפקודה מונה את את מקורות ההכנסה ושום תקבול לא ייחשב להכנסה אלא עם יש מקור שממנו מופק התקבול כפרי מן העץ. עמדה זו קנתה אחיזה ממשית בדין בישראל וכבר נקבע פעמים רבות ששיטת המס הישראלית מבוססת על "תורת המקור" שלפיו הכנסה בעלת פוטנציאל הישנות נקראת הכנסה "פירותית" ויודגש כי שאין הכרח שההכנסה תישנה בפועל, ודי בהקשר זה בפוטנציאל הישנות. תנאי "עסקיות" המקורות לא מופיע ולא מעוגן בלשון סעיף 2 לפקודה ולכן אין להציב תנאי זה בסיווג ההכנסה היות שאינה תואמת את המגמה הפרשנית המרחיבה את פרשנות סעיף 2 לחוק. סעיף 2(1) מחייב השתכרות או ריווח מכל עסק או משלח-יד שעסקו בו תקופת זמן כלשהי, או מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי משלח יד הינו הדרך, האורח, בו אדם עושה את חייו, כגון שחקן, ספורטאי, המונח "משלח יד" אינו מוגבל לפעילות קונקרטית אחת, ויכול שיחסו תחת משלח ידו של הנישום מספר עיסוקים. בתי המשפט קבעו שקיומו של "משלח יד" כמקור הכנסה מותנה בהתקיימות שני תנאים: א. הנישום הינו בעל כישורים, יכולת ומומחיות אשר מאפיינים את הפעילות שבה הוא עוסק. ב. הכנסתו נובעת משימוש באותם הכישורים. בית המשפט מתבסס על סעיף 1.1 לחוזר מס הכנסה 90/21 שלפיו כאשר המקבל נתן שירות או תמורה אחרת כנגד הפרס או המענק יש לראות בתקבול הכנסה חייבת. כך גם עולה מהגדרת המונח "תמורה" בסעיף 9(29) לפקודה שעניינו בפטור למלגות. צא ולמד, שתמורה שנינתנה תוך שימוש בכישוריו ובמומחיותו של הנישום לא שונה מהותית משירותים אחרים. בית המשפט מוסיף שהפיסקה קבעה "אף כאשר לא הייתה ציפייה לשכר או לרווח ואף כאשר קביעת השכר נתונה כולה לשיקול דעתו של גורם אחר, אין בכך די כדי לקבוע שהתקבול האמור לא יהא חייב במס". בדברי ההסבר לתיקון 175 לפקודה נאמר שמוצע לפטור ממס מלגות מסוימות בארץ כדלקמן: א. מלגות הצטיינות שמוענקות באמצעות הפחתת שכר הלימוד שלא חייבים במס. ב. מלגות קיום שמוענקות בדרך כלל לסטודנטים לתארים מתקדמים ונועדו למימון מחייתם ולפינוי מרב זמנם לעבודת המחקר שלהם. חיובה של מלגה זו הינו במחלוקת ולדידי רשות המיסם חייבת במס. ג. מלגות לסטודנטים שמועסקים במשרות במוסדות להשכלה גבוהה (ובכלל זאת משרות תרגול והוראה) שמהווים הכנסה חייבת. בתיקון 175 לפקודה נקבע פטור בסעיף 9(29) לפקודה ממס למלגה שניתנת לסטודנט או לחוקר בתקופת לימודיו. הסעיף מגדיר מלכה כלקמן: " מענק, פרס או פטור מתשלום שניתן לסטודנט או לחוקר, במישרין או בעקיפין, באופן חד-פעמי או עתי, בתקופת לימודיו, למימון שכר הלימוד או לצורך קיומו בתקופת לימודיו, והכל בלבד שלא ניתנת בעדם כל תמורה מצד הסטודנט או החוקר והם ניתנו בתקופת הלימודים..." אמנם סעיף 9(29) אינו חל על התקבולים שקיבלו הנישומים, אך ניתן לראות שהמחוקק קובע שמילגה שניתנה עבור שירותים חייבת במס ולכן בית המשפט מגיע למסקנה ש" מקובלת עלי העמדה שכדי לקבוע אם מלגה ניתנה לנישום כחלק ממשלח ידו החייב במס, יש לבחון האם זה העניק תמורה עבור המלגה ." צא למד, שיש לבחון אילו התחייבויות לקח על עצמו מקבל המלגה; האם מעניק המלגה מצפה להתנהגות מסוימת מצד מקבל המלגה והאם יש לו דרך לאוכפה ואת טיבה ומשכה של מערכת היחסים בין הצדדים וניתן לומר כי התנאי כי התקבול ניתן מנדיבות לבו של הנותן וללא תמורה מצד המקבל הוא תנאי הכרחי לסיווג תקבול כמתנה, אך כי הוא אינו בהכרח תנאי מספיק. בית המשפט מציין שהתמורה האופנייינית שמקבל המוסד במסגרת מלגות מהסוג שבהן עסקינן עשויה להיות "האדרת שמו" של נותן המלגה ולכן יש לבחון את שני הסוגיות הבאות: א. האם בכלל זוכה מעניק המלגה להאדרת שמו כחלק ממערכת היחסים עם מקבל המלגה לעניין זה יש לבדוק איזה שימוש עשה המוסד כדי להיבנות משמו של מקבל המלגה ואם זו ניתנה לאדם בעל מוניטין, שנותן המלגה יכול להיבנות משמו. ב. האם קיים קשר סיבתי בין הענקת המלגה לבין התמורה ובכלל זאת האדרת השם. לשם כך יש לבחון את השאלות הבאות: 1. מה הבטיח מקבל המלגה ועל מה "ויתר" במסגרת מערכת היחסים שנרקמה בינו לבין המוסד. 2. האם מקבל המלגה התחייב לתוצר מסוים, ואת המעמד שניתן למעניק המלגה ביחס לתוצר זה. 3. ככל שמדובר בחוזה בכתב, שבו מוסדרת מערכת ההתחייבויות ההדדיות, עשוי הדבר להטות את הכף לעבר הקביעה שאין מדובר במלגה שניתנה ללא כל תמורה. 4. האם נקבעו מנגנוני אכיפה, ביטול או פיצויים. 5. האם המלגה ניתנת על הישגי עבר או שהיא ניתנת במבט צופה פני עתיד. מן הכלל אל הפרט א. המוסדות פנו בפנייה יזומה של המוסדות לנישומים. ב. המוסדות היו אותה העת, שניהם, מוסדות חדשים, שפתחו את שעריהם לראשונה, וביקשו לגייס אנשי אקדמיה ידועים ובעלי מוניטין. ג. פנייתם לנישומים נעשתה מתוך רצון מובהק של המוסדות להיבנות מהמוניטין ומשמם הטוב. ד. המוסדות איתרו את הגורמים שהיו מעוניינים שיהיו בעלי המלגות שלהם בשנתם הראשונה - וזאת, כדי שיוכלו להיבנות משמותיהם ה. המוסדיות עשו שימוש בשמותיהם של הנישומים במסגרת העלאת טיוטות תוצריהם לאתרי האינטרנט. ו. יש קשר בין תשלום המלגה לשימוש בשמם של המבקשים. ז. המוסדות דרשו מהנישמים שלא לקחת על עצמם התחייבות כלשהי במקביל לשהותם במכון. ח. הנישומים התבקשו להשתתף בחיים האינטלקטואלים של המוסדות. השתתפות זו היא חלק מבניית שמו של המכון בהסתמכות על שמותיהם של החוקרים המשתתפים בפעילותיו. לאור כל האמור לעיל מגיע בית המשפט למסקנה שהמלגות ששולמו אינם פילנתרופיות, מסקנה זאת מתגבשת לאור העובדה שהמסודות הגבילו את הנישומים שלא לעבוד במקום אחר במהלך שנת המחקר, מתוך ציפייה להשתתפותם של המבקשים בחיי המוסד, כמו כן המוסדות ציפו לתוצר ממשי דוגמת מאמר שיפורסם באתר המכון ובלשון בית המשפט: "הגם שאין מדובר בעיני במקרה מובהק, שבו כל הסממנים מעידים כי ניתנה תמורה, אני סבור שהתקבולים שניתנו - ציפייה ותמורה בצדם. מערכת היחסים בין המבקשים לבין המוסדות לא התמצתה במתן המלגה, רחוק מכך: אגב מתן המלגה נרקמה בין הצדדים מערכת יחסים הדדית, שכללה ציפיות ממשיות מצד המוסד - להשתתפות המבקשים בחיי המוסדות, לשימוש בתוצריהם ולהאדרת שמם אגב כך. אין מדובר במערכת יחסים חד צדדית של נותן מלגה, שלאחר הענקתה התנתק ממקבל המלגה. מערכת יחסים זו מלמדת שקיים מרחק ניכר מהתקבולים נושא ענייננו ועד לתגמול ללא מקור, מעין פרס או "מתת שמים" ...התמורה שניתנה - הגם שלא עוגנה בחוזה משפטי מחייב - נבעה ממשלח ידם של המבקשים כחוקרים אקדמאים מהשורה הראשונה. משכך מתחייבת המסקנה כי התקבולים חייבים במס מכוח סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה." השופט י' אלרון: לדידו של השופט לא נתנה כל תמורה או שירות למכוני המחקר בגין המלגות שקיבלו מהם. היות ונדרשת תמורה בפועל ואין די בציפייה מצד מכוני המחקר לקבלת תוצר מוחשי, או לכך שהנישומים יטלו חלק בפעילות המחקרית שלהם, או לכך שישהו בסביבת מכוני המחקר ולא יטלו על עצמם מחויבות אחרת - כדי ללמד על מתן תמורה למלגות שקיבלו; וזאת הן מהבחינה המשפטית הן מהבחינה העובדתית. כבוד השופט מוסיף שהנישומים לא פרסמו מחקרים בבמה אקדמית של מכוני המחקר ולא היו למכוני המחקר כל זכויות יוצרים בתוצרי עבודתם האקדמית של המבקשים ולכן לא ניתן לומר כי הנישומים מילאו אחר דרישה להשתתפות בחיים האינטלקטואליים של המוסדות; ונוכחותם במכוני המחקר או בעיר ניו-יורק לא נאכפה כלל ולכן המלגה אינה הכנסה חייבת במס. בניגוד לעמדת השופט ע פוגלמן, שסבור כי הפסיקה הקיימת אינה דורשת קיום של מאפיינים עסקיים בהכנסה כתנאי סף למיסויה. השופט אלרון סבור שמיסוי הכנסה לפי סעיף 2(10) דורש קיומם של יחסים "עסקיים" או "כלכליים" בין הנישום למשלם [1] והיות ולא הוכח שמערכת היחסים בין מקבלי המלגה למכוני המחקר היתה מערכת יחסים עסקית לא ניתן לחייב את המלגה לפי הוראות סעיף 2(10) לפקודה. כבוד השופט מוסיף " משדעתי היא כי לא ניתן למסות את השתכרות המבקשים מכוח "עסק או משלח יד" לפי סעיף 2(1) לפקודה, ומשאין בנמצא כל מקור אחר הפורש כנפיו על כספי המלגות שקיבלו המבקשים, אין די בסעיף 2(10) לבדו כדי לקבוע חבות במס." השופט ג' קרא: מסכים לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן. אך סבור שיש להסיט את נקודת המבט העיקרית ממבחן התמורה, המהווה מבחן עזר, ולהתמקד בשאלה האם התקבול התקבל בזיקה למשלח-ידו של המקבל והאם הוא מקיים את המבחן העיקרי להגדרה של הכנסה הצומחת ממקור - מחזוריות פוטנציאלית. כבוד השופט מוסיף שיתכנו מקרים שבהם לא ניתן שירות ו/או תמורה כנגד התקבול ויש לראות בתקבול הכנסה ממשלח-יד (כגון: זכייה בפרס כספי בתחרות אדריכלים) ולכן המבחן הרלוונטי הינו, האם התקבול התקבל בזיקה למשלח-ידו של המקבל ושהוא בעל פוטנציאל להישנות, שכן הוא מבוסס על כישוריו המקצועיים או עיסוק ובלשונו " המבחן המחייב לענין זה זה אינו מידת חובתו או התנדבותו של נותן התקבול, אלא מידת השתייכותו של התקבול למהלך העסקים הרגיל של הנישום " בעניינו, התקבול שניתן לנישומים הוא בזיקה ישירה למשלח-ידם - חוקרים באקדמיה. כמו כן, תקבול זה הוא בעל פוטנציאל להישנות ולהצמיח תקבול חוזר. הדעת נותנת, כי במסגרת משלח-ידם, נוהגים חוקרים באקדמיה, באופן שיטתי ולמצער באופן שהוא בעל פוטנציאל לחזרתיות ולכן אין צורך לבחון את המבחנים הבאים: א. האם הנישומיים לקחו על עצמם מחויבויות. ב. האם למוסד היו ציפיות מהנישומים. ג. האם המוסד השתמש בנישומים בכדי להיבנות משמם. ד. האם הנישומים לקחו חלק פעיל בהווי האקדמאי. ה. האם במסגרת ההתקשרות עם הנישומים נאסר עליהם לעבוד במקביל. ו. דומני כי עמדה שכזו תמיד יכול פ"ש להשמיע ומקבל התקבול יתקשה לסתור אותה. בכך יש גם כדי לתת מענה נוסף לאמור בחוות דעתו של חברי, השופט אלרון. הנשיאה א' חיות: באופן טיפוסי משלח היד האקדמי כולל, כאמור, עיסוקים שונים: הוראה, מחקר (ובעקבותיו פרסום מאמרים וספרים) וכן עיסוקים נוספים הנובעים ממומחיותו של החוקר ובלשון בית המשפט " פעילות הכתיבה האקדמית היא הרכיב שבו אופייה הייחודי של המשרה האקדמית מתבטא בצורה הברורה ביותר ..." בחינת מתן שירות לצורך מיסוי הכנסה של איש אקדמיה כחוקר צריכה לבחון את השירותים שהוענקו על ידו ב"כובעו" כאיש אקדמיה ויש בסיס למסקנה כי עצם ההתקשרות עם מוסד מחקר לצורך השתלבות בחיים האינטלקטואליים של אותו המוסד וביצוע מחקר תחת קורת הגג שלו - הוא שירות שאותו מעניק חוקר למוסד המחקר. כבוד השופט מוסיפה באוביטר ש" חוקרים בתחילת דרכם לא יעמדו בהכרח בשני התנאים הנדרשים לצורך הוכחת הכנסה ממשלח יד - כישורים מיוחדים ומתן שירותים באמצעות כישורים אלה - ועל כן מלגות שתינתנה להם עשויות להיחשב כמלגות שאינן מהוות הכנסה ממשלח יד ." לסיכום ומבלי להידרש למבחן התמורה, הוכח כי ההתקשרות בין המבקשים ומוסדות המחקר מובילה אל המסקנה כי המבקשים נתנו למוסדות המחקר שירותים הנובעים ממשלח יד כאנשי אקדמיה וכחוקרים, ועל כן - ניתן למסות את התקבולים שניתנו להם על ידי מוסדות המחקר כהכנסה ממשלח יד מכוח סעיף 2(1) לפקודה. נ' הנדל השופט קובע שיש לסווג את התקבולים כהכנסה ממשלח יד מהסיבות הבאות: א. התקבולים ניתנו למבקשים מכוח היותם חוקרים בעלי שם, ולא על רקע אישי או פרטי. ב. החוקרים נבחרו בשל מעמדם המקצועי וכישוריהם האקדמיים. ג. התקבולים ניתנו לשם שהות במוסד האקדמי ועריכת מחקר בתחומו ולא כפרס על הישגי העבר. ד. מבחן התמורה מחזק את המסקנה כי מדובר בהכנסה ממשלח יד, נוכח המרכיבים של בלעדיות (איסור לעבוד במקביל במקום אחר), תוצר (ציפייה למחקרים נושאי פרי) ומעורבות (ציפייה לנוכחות באירועים או פעילויות שונות במסגרת השהות במוסד האקדמי). [1] דבר הנלמד מעמדת השופטת ד' דורנר בפרשת זילברשטיין " סעיף העוללות מקרב את שיטת המיסוי בישראל, שנקלטה מתורת המקור במשפט האנגלי, לשיטת המיסוי האמריקנית, שבה שולט הכלל הרחב כי כל התעשרות נחשבת להכנסה החייבת במס. ... עם זאת, גם על המקור העשירי יש להחיל את המגבלה המתבקשת מאפיון המקורות המפורטים בסעיף 2(1) עד סעיף 2(10), ולהגבילו לעניינים עסקיים".